כיצד בדיוק בוחנים את תום הלב של החייב?

כאשר בית המשפט דן בבקשת פשיטת רגל של חייב, השאלה העיקרית שעליו לבחון הינה האם נהג החייב בתום לב, וזאת לאור סעיף 18ה(2) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, אשר קובע כי בית המשפט רשאי לדחות את הבקשה, אם הוא שוכנע שהיא הוגשה שלא בתום לב, ובמטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל.

נטל הוכחת תום הלב מוטל תמיד על החייב. תום הלב של החייב של החייב נבחן לגבי תקופת יצירת חובותיו לפני הליכי פשיטת הרגל ובמהלך ההליכים.

כלומר שאלת תום ליבו של החייב נבחנת בשתי תקופות שונות. האחת, לפני הגשת הבקשה לפשיטת רגל ובעת יצירת החובות, והשנייה, לאחר הגשת הבקשה ולרבות לאחר מתן צו הכינוס.

עמדת בית המשפט בשאלת תום הלב

במסגרת הליך ע"א 3224/07 אברהם בן דוד נ' הכנ"ר התייחס בית המשפט העליון לסוגיית תום הלב של החייב, והבהיר כי חוסר תום לב הינו מושג רחב ביותר, ויש להתייחס אליו על רקע הנתונים הספציפיים הנוגעים לחייב המסוים.

בין היתר יש להתייחס לאלמנט הזמן, שהנו נקודה בעלת חשיבות בהקשר זה. כלומר, גם כאשר מתגלה חוסר תום לב מסוים ביצירתו של חוב, יתכן שחלוף הזמן ישמש כמשקל נגד או שיהיה בו כדי לרפא את הפגם.

בהתאם לכך אין להתייחס לחייב שיצר חובות כספיים לפני שנים רבות ונוהלו נגדו הליכי הוצאה לפועל במשך שנים, תוך מימוש נכסיו, באותה אמת מידה שיש להתייחס לפיה לחייב שיצר חובות רבים תוך תקופה קצרה, ויוזם הליכי פשיטת רגל זמן קצר לאחר יצירת החובות, בלא שהתנהלו נגדו כלל הליכי הוצאה לפועל.

עם זאת אין לומר שחלוף השנים ירפא כל סוג של חוסר תום לב. די בכך שנאמר כי גם הנתון בדבר חלוף הזמן ראוי שיקבל משקל לזכותו של  החייב.

כמובן שיש לברר בכל מקרה את הסיבות ליצירת החובות, אך לא ניתן להתעלם מכך שקשה לדרוש מאדם להציג בפני כונס הנכסים הרשמי את כל המסמכים הנוגעים ליצירת החובות כאשר חלפו שנים רבות מעת יצירתם.

אותו תיק עסק בחייב אשר הסתבך מבחינה כלכלית בשל חתימה על ערבויות לטובת בני משפחתו.

בית המשפט העליון קבע כי לא ניתן לומר שעצם חתימה על ערבויות שונות לטובת בני משפחה מצביע בהכרח על חוסר תום לב, שכן קיימת במציאות הישראלית תופעה ידועה לפיה שלעיתים נדרשים אנשים לחתום על ערבויות, ומה טבעי יותר מכך שבני המשפחה יהיו אלה שיתבקשו לחתום על ערבויות.

עם זאת, כמובן שאין להצדיק מצב שבו אדם השקוע בחובות יצור חובות חדשים ויחתום על ערבויות.

בהליך פש"ר 8831-02-10 קוסייני נ' הכנ"ר נקבע כי במידה ויימצא כי החייב יצר את החובות בתום לב, אך הוא לא התנהג כמצופה מחייב לאחר הגשת הבקשה, אזי תידחה בקשתו.

עם זאת, בנסיבות הפוכות בהן יהיה קושי לקבוע שחובות החייב נוצרו בתום לב לפני הגשת הבקשה, אזי התנהלות מופתית של החייב במהלך הליך הכינוס, וכן חלוף זמן ממועד יצירת החובות, אי יצירת חובות חדשים, ונסיבות אישיות כמו גיל ו/או מצב רפואי, יקלו על בית המשפט לקבל את בקשת החייב וזאת כדי לאפשר לו פתיחת דף חדש.

בית המשפט נימק הלכה זו בכך שבעקבות תיקון מס' 3 לפקודת פשיטת הרגל משנת 1996, מושם כיום יותר דגש מבעבר על מטרת הליכי פשיטת הרגל אשר עוסקת בחייב, ואשר נועדה לאפשר לחייב שאינו מסוגל לשלם את מלוא חובותיו לפתוח דף חדש בחייו, על ידי קבלת הפטר מן החובות.

זאת ביחס למטרה השניה של ההליכים אשר עוסקת בנושים, באמצעות כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך המהירה והיעילה ביותר.

הסיבה למתן הדגש על המטרה שעוסקת בחייב נובעת מכך שקיים אינטרס ציבורי מהותי בקיום הליך פשיטת רגל לצורך שיקומו של החייב המתאים לכך. שכן, החברה בכללותה יוצאת נשכרת מתוצאות הליכי פשיטת הרגל מוצלחים בסיומם, הואיל ואדם שהיווה נטל על החברה, משתקם, לומד התנהלות כלכלית נכונה וראויה, ופועל למיצוי כושר השתכרותו וסילוק חובותיו, וכל זאת תחת עינו הפקוחה של בית המשפט והכנ"ר.
 
בנסיבות אותו תיק קבע בית המשפט כי גם אם נמצא היעדר תום לב מסוים באופן יצירת חובותיה של החייבת שהגישה בקשה לפשיטת רגל, אזי בהתחשב בגילה, בחלוף הזמן ממועד יצירת החובות, בעובדה כי מאז יצירת החובות ועובר להגשת הבקשה היא אינה יוצרת חובות חדשים, בעובדה שבעלה ובנה אשר יצרו חובות בנסיבות דומות הוכרזו פושטי רגל, ובהתחשב בתועלת העתידה לצמוח לנושים באם תוכרז החייבת פושטת רגל וינקטו הליכים לכינוס הנכסים לרבות מימוש הנכס בו מתגוררת החייבת, אזי יש מקום לקבל את בקשתה ולהכריז עליה כפושטת רגל.

שאלות? פנה/י לשיחה אישת עם עורך דין: 072-334-1001